גירושין\חלוקת רכוש


פירוק שיתוף בדירת המגורים


גירושין\חלוקת נכסים פיננסיים


גירושין\מוניטין אישי


גירושין\חלוקת מניות חברה


גירושין\מוניטין עסקי


גירושיו\חלוקת רכוש\פיצויים מתאונה, גימלה


גירושין\חלוקת רכוש לא שווה


גירושין\נכסים חיצוניים


דיני משפחה\הסכמים במשפחה


גירושין\בגידות\עידן האנטרנט


גירושין-כינוס נכסים


נהול עזבון-מכירת נכסי מקרקעין


עמוד הבית בגידה\אלימות וחלוקת רכוש

בגידה\אלימות וחלוקת רכוש

גירושין-חלוקת רכוש לא שווה בין בני הזוג

 

האם התנהגות של אחד מבני הזוג שאינה התנהגות בעלת אופי כלכלי יכולה לעלות כדי "נסיבות מיוחדות" לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בני זוג המאפשרות לשלול מאותו בן הזוג זכות כספית הקבועה בחוק.

 

· בגידה

 

בבג"ץ 8928/06 עמדה השאלה האם בגידתו של אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין היא בבחינת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל איזון הנכסים השווה הקבוע בחוק יחסי ממון.

 

בית הדין הרבני הגדול בעניין זה קבע, כי בגידה עולה כדי נסיבות מיוחדות לעניין סעיף 8 2) לחוק יחסי ממון והבהיר כי לא מדובר בענישה דתית בגין האשמה של פירוק הנישואין גרידא אלא:"משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פרוק נישואין ע"י בגידה, כלומר הצד הנבגד יאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להינשא מחדש וגם לקנות בית אחר כפשוטו. מה שאין כן בנישואין שלא צלחו ששם שני הצדדים יש להם חלק בפרוק הנישואין ובאחריות להכרח של בנית בית חדש. האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב'מכה אחת' מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים לטובתו בין אם הן מזכויות שנצברו לפני הבגידה או אחריה".

 

לכשהגיע התיק לבג"ץ כבוד השופטת מרים נאור דחתה את טענות הבעל בין היתר בהסתכמה על שורת הלכות שנתנו על ידי בית המשפט העליון ובין היתר ע"א 264/77 דרור נ' דרור, וכן על ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, ובג"ץ 1135/02 וזגיאל נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים. כן הוסיף בית המשפט כי "הצורך "לבנות בית אחר" אינו ייחודי רק לבני זוג שנישואיהם פורקו בשל בגידה. וכי קבלת נימוק זה תוביל בסופו של יום, למצב בו, בניגוד להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון ייענש בן הזוג שבגד למפרע על ידי נטילת זכויותיו ברכוש המשותף".

 

עם זאת הוסיפה השופטת נאור כי הבעל כלל לא טען בבית הדין הרבני האיזורי וממילא אף לא הוכיח כי בגידתה של האישה הטילה עליו בפתאומיות אחריות כלכלית בשל פירוק הנישואין.

האם נתן להסיק מאמירה זו על השארתה בצריך עיון של השאלה כי במקרה שבו תעלינה הטענות ותוכחנה יפסוק בית המשפט כי יש מקום חלוקה לא שווה עקב כך.

 

‎בבג"ץ 1135/02 וזגיאל נגד בית הדין הרבני הגדול ואחרים שנתן לפני תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון דובר בבני-זוג שנישאו כדמו"י ב‎30.6.74-. בשנת ‎1999 נחשדה העותרת בפלילים בגין עבירות שונות. הבעל הגיש תביעת גירושין לביה"ד האזורי, במסגרתה ביקש כי העותרת תחוייב בגט, שכן לטענתו היא בוגדת בו. הבעל הצליח להוכיח את הבגידה באמצעות דברים שאמרה האישה בחקירתה הפלילית לחוקרת במשטרה. הבעל ביקש שייקבע כי לו הבעלות הבלעדית בדירת המגורים של בני-הזוג שנרכשה לאחר נישואי הצדדים ונרשמה על שמו בלבד. ובית הדין נענה לבקשתו. בג"צ קבל העתירה וציין כי נוכח טענותיה של האישה כי היא חיה בדירה במשך ‎25 שנים, גידלה בה את ילדיהם המשותפים של בני הזוג ותרמה תרומה כספית לתשלום המשכנתא ולשיפוץ הדירה במהלך החיים המשותפים, הרי ש- "..לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף".

 

בעניין זיסרמן נשאו בני הזוג ב 1950. בשנת 1972 קיבלה המערערת מהוריה במתנה דירה שנרשמה על שמה. בשנת 1976 נתנה המערערת למשיב מחצית הדירה במתנה, ורשמה את שמו בלשכת רישום המקרקעין, כבעלים של אותה מחצית. בחלוף מספר שנים, גילתה כי בעלה מקיים קשרים עם אישה אחרת, ובשנת 1986 אף עבר להתגורר עם אותה אישה. הבעל הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירה ונתן פסק דין לבקשתו ועל כך הוגש ערעור. נקבע כי "לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקניין שרכש במהלך הנישואין, אף אם הוא, לצורך ההנחה בלבד, האשם היחיד בפירוק השיתוף" ...ובהמשך הוסף כי "דברים אלה נכונים, בין אם הרכוש הוא משותף מכוח חזקת השיתוף ובין אם בעקבות מתנה, כבמקרה דנן".

 

בע"א ‎264/77 דרור נ' דרור, בית המשפט הצהיר על שיתוף שווה בין בעלי-הדין בנכסים שנרכשו. הבעל המערער כפר בזכות המשיבה לשיתוף בנכסים, וטענותיו נדחו. לדברי הבעל הלכו חיי המשפחה ונתערערו מחמת התנהגות האישה אשר החלה מתרועעת עם גברים אחרים ומזניחה עקב כך את תפקידיה כרעיה וכאם. נקבע כי הוכח שהמשיבה טיפלה במשך הבית וגידלה את שתי הבנות ובכך רואים תרומה מצדה, בצד עבודת הבעל. בתקופות מסויימות גם הרוויחה מטיפול בילדים בתוך ביתה ומעבודות-חוץ והשתמשה בהכנסותיה אלה לצרכי המשפחה. לעניין הבגידה קובעת כבוד' השופטת בן פורת: "אם כוונתו היא שבן-זוג בלתי-נאמן מקפח עקב כך, כשיקול בלעדי, את זכותו בנכסים, הרי אין לטענה מעין זו על מה שתסמוך. נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף. כלל מפורש ברוח זו מצינו בארצות-הברית: 75 42 Corpus Juris Secundum".

 

כבוד השופט לנדוי בתיק זה בקש להשאיר בצריך עיון את השאלה אם בגידתו של אחד מבני-הזוג ללא ידיעת בן-זוגו או בת-זוגו עלולה להביא בדיעבד לשלילת זכותו של הבוגד ברכוש המשותף. "השאלה אינה נראית לי קלה ולא קיבלנו טיעון מלא עליה. בנסיבות הענין דנן אין היא מתעוררת, כי מכל מקום מגלות העובדות שנקבעו בבית-המשפט המחוזי, שאם אמנם בגדה המשיבה במערער, הרי הוא חזר והשלים עמה, אחרי שנודע לו על בגידתה."

 

עמדתו של כבוד השופט בן ציון גרינברגר כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה בכל הנוגע לשימוש בסעיף 8 2) בשל התנהגויות שאינן בעלות אשם כלכלי היתה כי "למעט מקרים קיצוניים במיוחד, כגון אלימות או התעללות נמשכת וכדומה, אין לשיקולים כאלה כל אחיזה בלקסיקון של חוק יחסי ממון, והזכות לחלוקה שווה של מסת האיזון אינה מושפעת לרעה מהתנהגותו של צד זה או אחר גם אם ניתן היה לקבוע כי התנהגות זו (בגידה , למשל) היא הגורם הישיר לפירוד ולגירושים (רעיון ה– "no–fault")". וראה תמ"ש (ים) 20964/02

 

· אלימות

 

בתמ"ש 26473/97 אשר נתן לפני התיקון לחוק השאירה כבוד השופטת נילי מימון בצירך עיון את השאלה האם אלימות פיזית ונפשית יש בה כדי להשליך על יחסיהם הכלכליים והרכושיים של בני זוג ולקבוע עקב התנהגות זו חלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים. "בארה"ב יש קולות הקוראים לכך כי בעת חלוקת הרכוש שבין בני זוג לעת גירושין ניתן יהיה לפצות אישה (בן זוג) שהיתה נתונה לאלימות נפשית מצד בן זוגה ולקבוע כי בן הזוג הנפגע יקבל חלק גדול יותר ברכוש, או תשלומים חודשיים לאחר הגירושין כדוגמת מזונות לאחר הגירושין. אכן, בארצות הברית קיימת שיטת משפט שונה, שם משך שנים רבות היה אלמנט של "אשם בגירושין" ועל בן הזוג האשם הוטל לפצות את האישה בסכומי כסף או ע"י קביעת מזונות לאחר הגירושין. אכן במרבית המדינות בארצות הברית שונה הדין והיום רק במיעוטן קיים עוד משטר "אשם בגירושין".עם זאת, קיימת נטיה המובעת על ידי מספר מלומדים כאמור, לחיוב בן זוג אלים נפשית כנגד בת זוגו לפצותה אף כי בדין ודברים בין המחייבים זאת ובין השוללים, מועלה החשש שבדרך זו יחזור משטר "האשם בגירושין" אותו ניסו למגר" ובהמשך מציינת כי " אף המציעים לילך בדרך זו גורסים כי ניתן יהיה לפעול על פיה רק במקרים נדירים זועקים, בהם יש פגיעה חמורה מאוד, ונזק נפשי ניכר ומוכח".

במקרה דנן קבע בית המשפט כי אכן עלה כי היו מקרים בהם התנהג הנתבע באלימות כלפי התובעת, אולם לא הוכחה חומרתם או עקביותם כנטען ברציפות לאורך כל שנות הנישואין, כמו גם העדר הוכחה ממשית לנזק נפשי. בנסיבות אלה נוכח העדר הוכחות מוצקות בדבר חומרת המעשים או קיום נזק ממשי חמור הושארה השאלה בצריך עיון. יצויין כי במקרה זה קבע בית המשפט כי האישה לא תחלוק בזכויותיה הסוציאליות עם הבעל בשל נימוקים אחרים שהוכחו בפניה ועניינם הברחת רכוש מצד הבעל. (ראה לעיל בפסקה הדנה בהברחת רכוש).

 

בעניין אחר נקבע בהערת אגב על ידי כבוד השפוט דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים כי "במקרים המתאימים, כאשר מוכחת אלימות פיזית ונפשית, ובמיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת, ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר באישה מוכה, והצדק מחייב כי במסגרת החלוקה של כלל הנכסים, החלק שינתן לה - יהיה גבוה יותר, בין אם מדובר בחלק יחסי גדול יותר ובין אם מדובר בחלוקת נכסים אחרת". עם זאת במקרה דנן לא החיל בית המשפט את סעיף החוק. וראה עמ"ש (ים) 638/04 פסקה 37 לפסק הדין.

 

· נסיבות שונות נוספות העשויות להשפיע על חלוקה לא שווה

 

נסיבות נוספות שנלקחו בחשבון בפסיקה היו:

1. על מי הוטלה האחריות ההורית לאחר הגירושין.

2. גובה המזונות שנפסקו.

3. אי עמידה בתשלום המזונות שנפסקו.

4. סירוב למתן גט.

 

בתמ"ש (ב"ש) 1066/06 נקבע כי "בעת הפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 8 יש להביא בחשבון גם את המערכת הכוללת של ההסדרים בין בני הזוג, גם לאחר הגירושין, ובכלל זה חלוקת האחריות ההורית ביניהם לאחר הגירושין מבחינת משמורת קטינים ומזונות". כך למשל במקרה זה העובדה כי האם הנה ההורה המשמורן וכי המזונות נפסקו על הצד הנמוך היוו שיקול נוסף להחלת סעיף 8 2) לחוק. כמו כן התייחס בית המשפט לעובדה שהאישה נאלצה להסכים להוריד את מזונות הקטינים כתנאי לקבל הגט. "אכן, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 8 צריך שישמש גם כמנגנון מתקן המתקן עיוותים שנוצרים מפערי כוחות בין הצדדים סביב הליך הגט (השוו, אריאל רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל – בין קודש לחול 379 (1990).

 

ביהמ"ש אף הביא בחשבון את טענת האישה כי הבעל נהג להתחמק מתשלום דמי המזונות, והאישה הנתבעת נאלצה לגבותם בהליכי הוצאה לפועל.

 

במקרה זה שלל ביהמ"ש לחלוטין את חלקו של הבעל בזכויות הסוציאליות שצברה האישה במהלך הנישואין.

"סעיף 8 2) מעניק סמכות כללית לבית המשפט לחרוג מהחלוקה השוויונית מטעמים שונים. סמכות זו מאפשרת לבתי המשפט להביא בחשבון צרכים ייחודיים של בני הזוג בעקבות הגירושים, שיקולים סוציאליים העוסקים בהגנה על צדדים חלשים בחברה ואפילו שיקולים רחבים יותר של צדק חלוקתי בין גברים לנשים בישראל שלא הוכללו במודלים הקניינים שבהם עסקתי". מאמרו של פרופ' שחר ליפשיץ לעיל בעמוד 300.

 

2. סעיף 8 לחוק יחסי ממון והלכת השיתוף

 

נשאלת השאלה האם העקרונות של סעיף 8 2) יחולו גם על בני זוג שחזקת השיתוף חלה עליהם. מחד ברור שמי שנישא לפני תחולתו של חוק יחסי ממון, סעיף 8 אינו חל עליו. עם זאת בתי המשפט החילו את סעיף 8 גם על מקרים שנדונו לפי הלכת השיתוף מכוח היקש.

 

בעמ"ש (ח"י) 363/06 החיל כבוד השופט עמית את העקרונות של חוק יחסי ממון על בני זוג עליהם חל המשטר של הלכת השיתוף. במקרה זה האישה יצאה לפנסיה מוקדמת באופן שחלוקת הזכויות הרכושיות של בני הזוג על פי חוות דעת אקטואר הביאה לתוצאה לפיה האישה נדרשה להעביר מחצית מהפנסיה שלה לבעל בעוד זה עבד והשתכר. תוצאת חלוקת הפנסיה של האישה הביאה לכך שהבעל זכה להכנסה חודשית של 16,000 ₪ לאחר הגירושין (משכורתו של 13,000 נטו + פלוס מחצית הפנסיה של האישה בסך של 3,000 ₪ ), בעוד האישה אשר הפנסיה שלה עמדה על 6,000 ₪ נטו נותרה עם הכנסה של 3,000 ₪. על בסיס עקרונות של שוויון וצדק קובע בית המשפט כי במקרה דנן אין לאזן את הפנסיות של בני הזוג וכל אחד יוותר עם הפנסיה אשר צבר לזכותו. וכדברי בית המשפט "איני רואה מניעה מלהשתמש בכלי של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, על מנת להשיג תוצאה ראויה המתחשבת בנכסי עתיד ובשוויון ההזדמנויות לכל אחד מבני הזוג היוצא לדרכו החדשה לאחר הגירושין."

 

בתמ"ש (י-ם) 43214-03-10 דובר בבני זוג שלאחר 50 שנות נישואין, הגישו תביעות רכושיות הדדיות. האיש עתר לפירוק השיתוף בדירת המגורים ובזכויות הפנסיה שלהן זכאית האישה. עמדתה של האישה בתביעתה היתה כי אכן יש לחלק את הזכויות שנצברו במהלך שנות הנישואין, אולם באופן לא שווה, וזאת לנוכח התנהלותו של האיש במהלך השנים וכן בעקבות העובדה שלא תרם לכלכלת המשפחה. הצדדים, נישאו בשנת 1961, ולהם שלושה ילדים בגירים. האישה עבדה בתחילת הנישואין במשק בית, ובהמשך, במשך כ-30 שנה, הועסקה כסייעת וכעובדת מטבח במעון. מאז צאתה לגימלאות קיבלה האישה גמלת פנסיה בסך של 3,000 ₪ לחודש, ובנוסף, קצבת זקנה מטעם המוסד לביטוח לאומי. האיש עבד במהלך השנים במספר מקומות עבודה כעובד זמני, למשך תקופה מסוימת היה בבעלותו מועדון הימורים, ובמהלך תקופות ארוכות לא עבד כלל. לנוכח מצב עובדתי זה, האיש לא צבר כלל זכויות פנסיה, והוא התקיים מקצבת זקנה מטעם המוסד לביטוח לאומי. במשך כל תקופת הנישואים התנהלו הצדדים באמצעות חשבונות בנק נפרדים, כאשר משכורתה של האישה הופקדה לחשבונה והחזר חוב המשכנתא שרבץ על הדירה שולם מחשבונה. הסכומים המזדמנים שבהם השתכר האיש שימשו אותו להוצאותיו הפרטיות.

 

במהלך הדיונים בבית המשפט האישה תיארה יחסים קשים של פחד ואלימות מצד האיש, וכן טענה שהאיש נהג להיעדר מהבית פעמים רבות. האיש התחמק מתשובה ברורה בנושא היעדרויותיו מהבית והאלימות שנטענה כלפיו. היחסים הכלכליים בין הצדדים היו נפרדים באופן חלקי. הצדדים החזיקו חשבונות בנק נפרדים וכל אחד כלכל את עצמו בנפרד. האישה היא זו שנשאה במירב החזר חוב המשכנתא שרבץ על הדירה, אף לגרסתו של האיש, וכן במרבית הוצאות הבית.עוד נטען על ידי האישה כי האיש מעולם לא פרנס את בני המשפחה וכי כלל לא ידעה היכן הוא עובד.האיש אמנם טען כי עבד ופרנס את משפחתו, אך מלבד תקופת עבודתו הקצרה בנמל תל אביב ובקרן הקיימת לישראל, וכן היותו בעלים של מועדון הימורים תקופה קצרה, התקשה להוכיח כי היו לו מקורות פרנסה. האיש הודה כי בשנת 1979 זכה בפרס הגדול בלוטו, אך התחמק במהלך עדותו מלהסביר היכן הפקיד את הכסף ולמה הוא שימש, וכך גם לגבי כספי הירושה שקיבל מהוריו שלא שימשו את בני המשפחה. ביהמ"ש פסק כי התרשם כי האיש לא תרם כמעט במאומה לפרנסת המשפחה, כמו גם לטיפוח הבית וטיפול בילדים. כאשר במקביל, האישה היא זו שטיפלה וטיפחה את הילדים, לצד עבודה קשה מחוץ לבית לצורך פרנסת המשפחה. בנסיבות אלה קבע כבוד השופט טפרברג כי בהתאם לכללי הצדק והשוויון המהותי, התוצאה הצודקת תהיה חלוקה לא שווה של המשאבים בין הצדדים בשל היות מקרה זה חריג. תוצאת פסק הדין היתה שנכסי הפרישה של האישה, שנחסכו על ידה בד בבד עם התמיכה באיש, זכויות הפנסיה וכלל הזכויות הכספיות הרשומות על שמה, לא יחולקו, אלא יישארו בחזקת האישה.

 

3. לסיכום

 

האם רק התנהגויות בעלות אשמה כלכלית תוכלנה לבסס עילה לשימוש בסעיף 8 2) היא שאלה שטרם הובררה די צרכה אם כי ברור כי גם אם תתקבל טענה זו בעתיד הרי היא תוחל במקרים של התנהגויות קיצוניות בשל הניסיון והשאיפה ליישם משטר של no fault בדיני המשפחה. עם זאת והיות ובפועל דיני הגירושין בישראל נשלטים על ידי הדין האישי הדתי אשר הינו משטר של "אשם בגירושין", אזי יש להניח שעדיין רבים המקרים בהם יתקלו בתי המשפט בדרישה ליישם את סעיף 8 2) על אשמות לא כלכליות כגון בגידה ואלימות.

בתי המשפט עושים שימוש בכלי של סעיף 8 2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג גם כאשר מדובר בבני זוג שחל עליהם המשטר של הלכת השיתוף מכוח היקש.



  חזור למעלה  חזור למעלה  

| More


חדשות עולם המשפט



חדשות משרד
עו"ד ליאן קהת



כשירות מצווה לערוך צוואה
אחד התנאים שקובע חוק הירושה לצורך בדיקת כשירותה של צוואה הינו "כשירותו של המצווה". צוואה תיפסל אם יוכח שבעת שנעשתה, המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

קרא עוד
ביטול צוואה\מעורבות היורש
סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה בטלה". קרא עוד
צוואות\השפעה בלתי הוגנת
מהי השפעה בלתי הוגנת? באילו נסיבות ביהמ"ש יקבע כי היורש הפוטנציאלי אינו כשיר לרשת את המנוח? עו"ד ליאן קהת מנתחת את הנושא ומציגה את מבחני הפסיקה.




קרא עוד
עמוד הבית  |  קישורים  |  חדשות  |  הוסף למועדפים  |  צור קשר  |  מפת האתר

כל הזכויות שמורות למשרד עורכת דין ליאן קהת טל: 03-6126367

פותח ע"י Guru4rent בניית אתרים