גירושין\חלוקת רכוש


פירוק שיתוף בדירת המגורים


גירושין\חלוקת נכסים פיננסיים


גירושין\מוניטין אישי


גירושין\חלוקת מניות חברה


גירושין\מוניטין עסקי


גירושיו\חלוקת רכוש\פיצויים מתאונה, גימלה


גירושין\חלוקת רכוש לא שווה


גירושין\נכסים חיצוניים


דיני משפחה\הסכמים במשפחה


גירושין\בגידות\עידן האנטרנט


גירושין-כינוס נכסים


נהול עזבון-מכירת נכסי מקרקעין


עמוד הבית חלוקת רכוש\אשמה כלכלית

חלוקת רכוש\אשמה כלכלית

גירושין-חלוקת רכוש לא שווה בשל אשמה כלכלית

1. רקע

תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תיקן את סעיף 8 שבו באופן המאפשר את יישומו במסגרת איזון משאבים גם אם לא פקעו נישואי בני הזוג. עובר לתיקון היה קושי לעשות בו שימוש בשל כך שעל פי לשונו של סעיף החוק דאז נתן היה ליישמו רק לאחר פקיעת הנישואין. משהוסרה מגבלה זו פסיקת בתי המשפט אשר עושה שימוש בסעיף 8 2) הולכת ומתרבה. עניינה של רשימה זו בשימוש שנתן לעשות בכלי זה וכן בשימוש הנעשה בפועל על ידי בתי המשפט, לפני ואחרי התיקון לחוק. מתי נתן וראוי להחיל את סעיף 8 2), באילו מקרים יעשה בית המשפט שימוש בכלי זה, מהם הקריטריונים לשימוש בכלי זה והאם המצב המשפטי אכן משביע רצון.

 

וכך קובע סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג:

"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1)לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

 

(2)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

 

(3)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;

 

(4)לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.
  1. הקריטריונים להחלת סעיף 8 2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג
    • הוראת סעיף 8 2)

הקריטריונים שקובע סעיף 8 לצורך החלתו הינם עקרונות כלליים של צדק. עם זאת בסעיף 8 2) מונחה בית המשפט לקחת בחשבון את הפער בכושר ההשתכרות שבין בני הזוג וכן להתחשב בנכסים עתידים. "סעיף 8 לחוק מכניס מימד של גמישות בהסדר איזון המשאבים האחיד של חלוקה שווה, מחצית-מחצית בכך שהוא מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחלוקה לפי יחס אחר. סעיף 8 אינו מפרט מהו קנה המידה להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט ולאופן הפעלת שיקול הדעת, למעט הקריטריון בדבר קיומן של "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" וראה תמ"ש 1066/06 (ב"ש).

  • הפער בכושר ההשתכרות

אחד הקריטריונים להחלתו של סעיף 8 2) הינו הפער בכושר ההשתכרות של בני הזוג בעת הגירושין. לבית המשפט נתנה הסמכות לחרוג מהחלוקה של מחצה על מחצה של נכסי בני הזוג, בין היתר לאור קיומו של פער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג. למעשה החל בית המשפט העליון ביישום החלוקה על פי כללי הצדק החלוקתי בבע"מ 4623/04 בקבעו שאין לקפח את בן הזוג הביתי שכושר השתכרותו לא התפתח במהלך הנישואים. מובן שבמקרים אלה הכוונה למקרים שבהם נוצר פער ממשי בכושר ההשתכרות כאשר נתן אף לייחס פער זה לחלוקת תפקידים לא שוויונית במהלך הנישואים. לעניין זה ראה מאמרו של פרופ' שחר ליפשיץ יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בעמוד 298 .

בבע"מ 4623/04 פסק בית המשפט העליון סכום חד פעמי לאישה מתוך נכסי בני הזוג אשר ישולם לה על ידי הבעל בשל הפער שנוצר בכושר ההשתכרות בעת הגירושין.

  • נכסים עתידיים

סעיף 8 2) נוקט בלשון "בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

למה התכוון המחוקק במונח נכסים עתידיים? בדברי ההסבר להצעת החוק צויין כי "מוצע להבהיר כי בקביעת היחס האמור תתחשב הערכאה המוסמכת גם בנכסים העתידים של כל אחד מבני הזוג (כגון מוניטין, תארים מקצועיים, ניסיון מקצועי, וקביעות בעבודה) ובכושר ההשתכרות של כל אחד מהם." מדברים אלה עולה כי המחוקק התכוון במונח "נכסים עתידים" לנכסים מסוג של כושר השתכרות ודומיהם.

  • אשמה כלכלית

"בהתחשב ב"דומיננטיות של הגישה הנורמטיבית הממוקדת במאמץ המשותף של הצדדים [שעמדה] בעיצובו המקורי של חוק יחסי ממון" (פרופ' ש. ליפשיץ, "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון", חוקים א' 2009, 7 – 97, בעמ' 12), ובהתחשב בהקשר שבו ניתן לבית המשפט שיקול דעת זה, ניתן להסיק כי על בית המשפט לשאוף לעשיית צדק כלכלי בחלוקת משאבי הזוג, וכי בתיקון לחוק העניק המחוקק לבית המשפט הסמכות האקוויטבילית לסטות מחלוקה שווה כשנסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי לא יהיה זה צודק מבחינה כלכלית לבצע את איזון המשאבים שווה בשווה". וראה תמ"ש (ים) 020964/02.

 

בפסק דין שנתן על ידי כבוד השופטת גאולה לוין, לאחר התיקון לחוק, עתר הבעל להצהיר כי הוא זכאי למחצית הזכויות שנצברו על שם האישה במהלך הנישואין. דובר על בני זוג שהיו נשואים כ-19 שנה והורים לילדים. האישה עסקה בהוראה בעוד הבעל עסק בעבודות שונות במשך השנים הן כשכיר והן כעצמאי ובמשך תקופות אף היה מבוטל. הוכח בפני בית המשפט לענייני משפחה כי הבעל לא תרם תרומה משמעותית לכלכלת המשפחה ואף הוכח כי הבעל לא תרם תרומה ממשית בתוך הבית פנימה כ"עקר בית" או כהורה לילדים מה שהביא לפסיקת מזונות נמוכים לחובתו. במקרה זה הוכיחה האישה כי הנטל הכלכלי והמשפחתי הן בספירה החיצונית והן בספירה הביתית היה מוטל עליה במהלך החיים המשותפים וכי תרומתו של הבעל היתה מזערית. כך למשל בתביעת המזונות תיאר עצמו הנתבע כאדם ללא יציבות תעסוקתית וללא הכנסות של ממש. בכתב ההגנה בתביעת המזונות טען התובע כי "עבד רק בעבודות מזדמנות ולא החזיק מעמד בעבודותיו יותר מתקופות קצרות בלבד, כל זאת כאשר היה בריא". בתצהיר שהגיש במסגרת תביעת המזונות הוא חזר וציין את "חוסר כושרו להשתכר משך שנים". הוא ציין כי עבד בחברת החשמל, באופן זמני במשך כשנה וחצי.

הוא גם הצהיר כי אובחן "כלוקה בהפרעות הסתגלות, שימוש לרעה באלכוהול, בעיות סוציאליות קשות".

בנסיבות אלה קבעה כבוד השופטת גאולה לוין כי "נסתרה ההנחה לפיה שני בני הזוג תרמו את מלוא מרצם ואונם לרווחת המשפחה..."

"... מצטיירת תמונה של חיי נישואין שבהם מירב הנטל לכלכלת הבית ותחזוקתו נפל על כתפי הנתבעת...."

 

"התרשמתי כי התובע גם לא תרם תרומה משמעותית לטיפוח הבית וטיפול בילדים. הנתבעת היא זו שנשאה בעול מטלות הבית, לצד עבודתה בחינוך לצורך פרנסת המשפחה. נסיבות מיוחדות אלה מצדיקות, לטעמי, כי הנכסים לא יאוזנו באופן שווה".

  • המאמץ המשותף

"אמת המידה המרכזית שהוצעה להפעלת שיקול הדעת היא זו הנוגעת למאמץ משותף ולמילוי חובותיהם של בני הזוג במסגרת הנישואין ובמיוחד מילוי חובותיהם הכלכליות והתחשבות בפער משמעותי בין מאמצי בני הזוג למען המשפחה (ראו, אריאל רוזן-צבי, יחסי ממון בין בני זוג 354 ו- 357 (תשמ"ב; להלן – "רוזן צבי"). וראה תמ"ש (ב"ש) 1066/06.

 

 

פסק דין נוסף שנתן לאחר התיקון לחוק בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דן במקרה במסגרתו בקשה אישה לקבוע כי אין לבעלה לשעבר זכויות כלשהן בנכסים ובזכויות שצברה משך 22 שנות נישואין.

 

האישה טענה שמשך כל שנות נישואיהם של בני הזוג, לא תרם הבעל תרומה משמעותית כלשהי לכלכלת התא המשפחתי ולניהולו השוטף, לא התמיד בעבודה סדירה, ומשך תקופות ארוכות אף לא עבד כלל, כשמאחורי זה עמדה התעקשות עקרונית שלא לקבל עבודה ש"מתחת" לרמתו ככלכלן בכיר.

 

כמו כן לא תרם גם בעזרה בבית ולא הושיט עזרה של ממש בגידול הילדים, כולל שיעורי בית, או קניות, נקיון, כביסה, בישול וניהול משק הבית באופן כללי, והעדיף להשחית את זמנו לריק. בו בעת שהאשה השקיעה את מלוא מרצה וזמנה בעבודתה בבנק ישראל במשרה מלאה.

 

האישה הודתה כי הבעל ניהל את חשבון הבנק של בני הזוג, ביצע תיקונים בבית, ואף עסק בפיקוח וביצוע של עבודות הקשורות להשלמת הבניה של דירתם החדשה שרכשו אך טענה מדובר בתרומה שולית ולא משמעותית, שאין לה ערך בהתחשב בהיקף הרכוש והזכויות שצברה באותה תקופה.

 

הבעל טען כי היה מובטל רק במשך תקופה של שליש מתקופת הנישואין וכי בתקופת האבטלה שולמו לו דמי אבטלה. כן טען כי בעת בניית דירת בני הזוג פעל בכל הקשור לפיקוח וביצוע הבניה, כולל רכישת חומרים וביצוע עצמאי של עבודות רבות, ומאמציו אלה הביאו חסכון ניכר לזוג, אשר אף הוא זכאי להיחשב כתרומה כלכלית מצידו לכלכלת התא המשפחתי. כ

 

בוד השופט בן ציון גרינברגר אשר נדרש להכריע בתיק זה הביע דעתו באשר לקריטריונים שיש לקחת בחשבון בעת שימוש בכלי האקויטבילי של סעיף 8 2) לחוק: "החוק כולו מבוסס על ההנחה של "המאמץ המשותף", קרי, שמגיע לכל בן זוג מחצית מן הרכוש הכולל של המשפחה מאחר שכל בן זוג תורם את חלקו ואמור לעמוד בציפיות כלליות הנוצרות מעצם הנישואין, שכל אחד, כשותף מלא, יתרום לפי יכולתו לקידום המשפחה בכל התחומים, ובמיוחד בתחום הכלכלי; בין אם ישירות, בהכנסות שמרוויח מעבודתו, ובין אם בעקיפין, ביצירת סביבה תומכת בבית, בטיפולו ובטיפוחו, בטיפול ילדים, וכדומה. שונה המצב כשבן זוג אחד אינו תורם לתא המשפחתי ואינו עומד בציפיות האמורות, תוך שמאמץ לעצמו גישה של התנערות מאחריותו לתרום ממאמציו לכלכלת המשפחה. במקרה כזה, הרציו שעליו בנוי החוק אינו מתקיים, ומסיבה זו העניק המחוקק לבית המשפט את הסמכות לסטות מחלוקה שוויונית במקרים בהם אכן קיימות נסיבות כאלה". בתיק זה פסק בית המשפט לענייני משפחה כי הבעל יהיה זכאי ל25% מהנכסים שנצברו לאישה. וראה תמ"ש (ים) 20964/02

  • העדר תרומה בספירה הביתית

בתמ"ש (ים) 20964/02 הביא בית המשפט לענייני משפחה בחשבון את טענת האם לחוסר תרומתו של הבעל בספירה הביתית כאחד השיקולים לשימוש בסעיף 8 2) ולפסיקת חלוקה לא שווה לחובת האב. במקרה זה העיד בנם של הצדדים כי תרומתו של האב לטיפוח וגידול הילדים היתה מצומצמת ביותר, ובאה לידי ביטוי בעיקר בתיקונים בבית (הבן סיפר על כמה פרויקטים של צבע בבית שביצע האב כל כמה שנים) ובהסעות של הילדים לבית הספר, לחוגים, לרופא וכדומה. מאידך גיסא, היתה זו האם, והאם בלבד, אשר התייצבה לאסיפות הורים, שבישלה, שעשתה שיעורי בית עם הילדים, ושעשתה קניות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי עדותו של הבן היתה מהימנה עליו וכי על סמך עדותו של הבן וההתרשמות הכללית מדברי הבן נראה כי תרומתו של האב בתוך הבית פנימה היתה יחסית מינורית.

 

· הברחת רכוש

בתמ"ש (ים) 26473/97 אשר נתן לפני התיקון לחוק דובר בנישואים ארוכים ובבני זוג הורים ל 4 ילדים. נטענה טענה לחלוקת רכוש לא שוויונית בגין הברחת נכסים ע"י הבעל. בית המשפט לענייני משפחה עשה שימוש משולב בסעיפים 4,7, ו - 8 2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג בקבעו כי אכן הוכח בפניו שהוברח רכוש על ידי הבעל. במקרה זה הבעל התחמק מהבאת ראיות ולכן לא נתן היה להוכיח את היקף הרכוש שהוברח הגם שהוכח באופן ברור כי רכוש אכן הוברח. בנסיבות אלה קבעה כבוד השופטת נילי מימון כי יש מקום לפעול על פי הסמכות הנתונה בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. וכי נסיבות אלה מהוות נימוק מיוחד להפעלת הסמכות האמורה. בית המשפט קבע כי "משלא ידוע הרכוש שהוברח אולם ידוע שהוברח ומשאין הנתבע מגלה קלפיו, אינו מפרט מהו הרכוש שהוברח יפעיל בית המשפט שיקול דעתו בקביעת האיזון הראוי ברכוש כל אחד מהצדדים". במקרה זה הורה בית המשפט כי זכויותיה של האישה מעבודתה לרבות זכויות פנסיה, קופות גמל, קופות השתלמות וכיוצ"ב יישארו לה ובבעלותה ולא ייכללו בנכסי האיזון.

  1. הכללים ליישום סעיף 8 2) לחוק
    • השימוש בכלי של חלוקה לא שווה צריך להעשות במשורה

    בתי המשפט קבעו לא אחת כי יש לעשות שימוש בסעיף 8 2) במשורה וזאת לאור חוסר האחידות המשפטית העלולה להיווצר כתוצאה משימוש בסעיף זה אשר מאפשר מרחב שיקול דעת נרחב לבית המשפט. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט דרורי בעניין ע"מש 638/04 בסעיף 37 לפסק הדין:

     

    "....מן הראוי שהשימוש בסעיף 8 2) לחוק יחסי ממון ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית, מכוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם"), ובית המשפט מכוח סעיף 8(2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעבירו לבן הזוג האחר. מבחינה מערכתית, יש להביא בחשבון שיקול נוסף: אם ירבו המקרים של הפעלת סעיף 8(2) הנ"ל, ייצור הדבר תיקווה בלב מידיינים פוטנציאלים בעתיד, כי גם בעניינם ייושמו הוראות סעיף זה, והתוצאה תהיה כי ירבו ההידיינויות ויתמעטו הפשרות, תופעה, שבסופו של חשבון, תפגע בכלל הציבור".

     

     

    באשר לפגיעה בזכות הקניין הביע כבוד השופט בן ציון גרינברגר כי "המחוקק הוא אשר העניק לבית המשפט את השסתום המיוחד של סעיף 8(2) כאמצעי לכך שיוכל להביא לידי ביטוי שיקולים של "אשמה כלכלית", ועל כן, אין בכך שזכויות קנייניות של הנתבע תיפגענה כדי להרתיע משימוש מושכל בסמכות האמורה, במצבים שבהם הנחת היסוד של החוק – קרי, תרומה משותפת לבניית התא הכלכלי של המשפחה – אינה מתקיימת, עקב העדר מעש משמעותי מצד בן זוג זה או אחר". וראה תמ"ש (ים) 20964/02

    1. לסיכום

    תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג אשר נתק את הצורך בפקיעת הנישואין לצורך ביצוע איזון המשאבים מאפשר לבתי המשפט לעשות שימוש בכלי האקויטבילי של סעיף 8 2) לחוק יחסי ממון ביתר קלות מבעבר.

     

    כלי זה של צדק חלוקתי הוחל על ידי בתי המשפט על בני זוג שחל עליהם חוק יחסי ממון ובדרך היקש על בני זוג שהחוק אינו חל עליהם.

     

    הבסיס לחוק יחסי ממון בכל הנוגע לשיתוף בנכסים הינו של חלוקת העוגה המשפחתית בין בני הזוג לעת הפירוד בחלקים שווים ביניהם. עם היכנסו של "כושר ההשתכרות של בני הזוג" לסעיף 8 2) לחוק יחסי ממון כאחד מנכסי המשפחה, בתי המשפט יוכלו לעשות בו שימוש בעת חלוקת נכסי בני הזוג תוך התחשבות בקיומו של נכס זה בידי אחד מבני הזוג ו/או העדרו אצל בן הזוג האחר.

     

    שיקול הדעת שנתן לבית המשפט הוא שיקול דעת רחב המבוסס על שיקולי צדק ולכן שימוש לא מבוקר בסעיף 8 עלול לפגוע בודאות המשפטית ובציפיות הצדדים לחלוקה של נכסי המשפחה בחלקים שווים ביניהם, לפיכך והגם שבתי המשפט עושים שימוש בכלי זה הרי הם נזהרים ומזהירים את עמיתיהם השופטים שלא לעשות בו שימוש יתר.

     

    נראה כי הדרישה לשימוש בכלי זה תגבר וכי בתי המשפט ייאלצו להכריע בטענות של העדר תרומה כלכלית או אחרת לתא המשפחתי מצד אחד מבני הזוג, דבר שעלול להגביר ולהגדיל את ההתדיינות בבתי המשפט.



      חזור למעלה  חזור למעלה  

    | More


    חדשות עולם המשפט



    חדשות משרד
    עו"ד ליאן קהת



    ביטול צוואה\מעורבות היורש
    סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה בטלה". קרא עוד
    צוואות\השפעה בלתי הוגנת
    מהי השפעה בלתי הוגנת? באילו נסיבות ביהמ"ש יקבע כי היורש הפוטנציאלי אינו כשיר לרשת את המנוח? עו"ד ליאן קהת מנתחת את הנושא ומציגה את מבחני הפסיקה.




    קרא עוד
    כשירות מצווה לערוך צוואה
    אחד התנאים שקובע חוק הירושה לצורך בדיקת כשירותה של צוואה הינו "כשירותו של המצווה". צוואה תיפסל אם יוכח שבעת שנעשתה, המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

    קרא עוד
    עמוד הבית  |  קישורים  |  חדשות  |  הוסף למועדפים  |  צור קשר  |  מפת האתר

    כל הזכויות שמורות למשרד עורכת דין ליאן קהת טל: 03-6126367

    פותח ע"י Guru4rent בניית אתרים