|
החוק בישראל המסדיר את עניין מינוי האפוטרופוס הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"). מקור המילה "אפוטרופוס" הוא בשפה היוונית, ומשמעותה "ממונה". האפוטרופוס הוא מעין שומר, אדם המתמנה לפעול באחריות ובשיקול דעת לטובתו של אדם אחר.
לפי סעיף 14 לחוק, ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. מכוח זה קמות להורים חובות וזכויות: לקבוע את מקום מגוריו של הקטין, לדאוג לצרכיו, לחינוכו, לבריאותו, לרווחתו, ללימודיו, להכשרתו לעבודה, לשמירת נכסיו, וכו' – כל זאת לאור טובת הקטין.
בנוסף לאפוטרופסות טבעית של הורים על ילדיהם הקטינים, סעיף 33 לחוק קובע כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי למנות אפוטרופוס לשלוש קבוצות אוכלוסייה עיקריות:
1. קטינים – הוריו של קטין, כאמור, הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו, אך יש מקרים בהם יש צורך במינוי אפוטרופוס לקטינים, כגון במצב בו הוריו מתו, או שהוכרזו פסולי-דין, או שהאפוטרופסות לקטין נשללה מהם.
2.פסולי דין - פסול דין הוא אדם שאינו יכול, באופן קבוע או זמני, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו. הכוונה היא לאדם שבשל סיבה כלשהי, למשל מחלה, תאונה קשה, נכות, או ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, אינו יכול לנהל את ענייניו.
3.אנשים שאינם יכולים, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניהם - כולם, או מקצתם ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו.
|
